בין אם עברנו פרידה קשה, נכשלנו במבחן החשוב או פוטרנו ממקום העבודה – כולנו יודעים ששוקולד על כל גווניו הוא התרופה ללב שבור - הוא תמיד היה שם בשבילנו לנחם, לשמח ולאחות את השברים. אך האם קיימת הוכחה מדעית לכך שהשוקולד הוא אכן תרופה שבאורח פלא מעלימה את כאבינו וגורמת לנו להרגיש טוב יותר?
אז כן! אולי תופתעו לשמוע שמספר מחקרים מעידים על כך שצריכת שוקולד, בייחוד שוקולד מריר, עשויה להיות קשורה לירידה בסיכויים לחוות דיכאון. למעשה, ממחקר שנעשה על מעל 13,000 אנשים נמצא כי אנשים שאכלו שוקולד מריר בפרק זמן של 24 שעות היו בסיכון נמוך ב-70% (!) לחוות תסמיני דיכאון מאשר אלו שלא אכלו שוקולד בכלל.
איך זה קורה? שוקולד מגרה את ייצור האנדורפינים המוכרים כמסייעים לשיכוך כאב ומייצרים תחושות של הנאה. מעבר לכך, רכיבים מסוימים בשוקולד משפרים את מצב הרוח ואחרים אף משנים את דפוסי המוח. מרכיבים אלו (וכעת קצת שיעור ביולוגיה) הם ככל הנראה טריפטופן – חומצת אמינו המצויה בשוקולד ומסייעת למוח לייצר סרוטנין – "ההורמון השמח" שגורם לנו להרגיש שמחים ומסופקים. פנילאלנין – חומצת אמינו חיונית בעלת השפעה נוגדת דיכאון המייצרת את אותן רגשות שאפשר לחוות בעת התאהבות כמו דופק מוגבר, ערנות ומוטיבציה, ותאוברומין וקפאין שיכולים לתת לנו זריקת אנרגיה ולהמריץ את המוח (מרגישים מוכנים למבחן?)
מחקרים נוספים גורסים כי העובדה ששוקולד הוא טעים היא שהופכת אותו למנגנון התמודדות טוב יותר מאשר חומרים אחרים. כלומר, בחברה שלנו מקובל שאכילת שוקולד תגרום לנו להרגיש טוב יותר, והתפיסה הזו היא שעשויה לייצר לנו את הרגשות השמחים במוח כשאנחנו אוכלים שוקולד. כלומר - אם אנחנו אוכלים שוקולד משמע אנחנו חייבים להרגיש טוב יותר כי זה מה שכולם אמרו לנו שאמור לקרות.
בקיצור, שוקולד אמנם מכיל רכיבים מסוימים הגורמים לנו לחוש התרוממות רוח, אך אין לשכוח את המחשבה עצמה על חווית אכילת השוקולד כמנגנון התמודדות ותרופת פלא למצב רוח רע.
אז בין אם מדובר בהשפעה מוכחת מדעית ובין אם מדובר בהשפעה פסיכולוגית – אם אכילת שוקולד גורמת לנו להיות במצב רוח מרומם ופחות סביר שנרגיש מדוכאים, אולי כדאי שנצטייד במארזי שוקולד לעת צרה, או שנשמח את יקירינו במשלוחי שוקולד - כי כשמשהו עובד, האם זה באמת משנה למה הוא עובד?