לאלו מאתכם שלא מסיימים את חפיסת השוקולד שלהם בטווח זמן מיידי מרגע פתיחתה (מי אתם?), הנה כמה טיפים חשובים לגבי אחסון שוקולד, כך שלא יאבד מהטעם המופלא שלו.
ישנם שלושה גורמים מרכזיים רלוונטיים כשמדובר בשמירה על מרקם השוקולד והם: טמפרטורה, לחות וחשיפה לאור.
החוק הכי חשוב (שאנשים לרוב מפרים) הוא שאסור לקרר שוקולד! למה? משום שהוא עלול לספוג ריחות ממוצרים אחרים במקרר - אפילו אם כל המוצרים במקרר סגורים. כמו כן, המרקם שלו עלול להיפגע כתוצאה מהלחות במקרר, שגורמת לסוכר מהשוקולד לעלות על פני השטח של השוקולד (מכירים את זה שיש לשוקולד פתאום שכבה לבנה דקה? אז זה).
אם בכל זאת הפרתם את החוק הכי חשוב, עשו טובה ולפחות תעטפו היטב את השוקולד לפני ההכנסה שלו למקרר - כדי להגן עליו מפני ריחות ותהליך עיבוי, ואם יש לכם כלי להניח אותו בתוכו אטום לאחר העטיפה – מה טוב! ואם כבר במקרר עסקינן - החלק העליון של המקרר הוא המקום הכי פחות גרוע להניח בו את השוקולד (כי שם הכי פחות קר). מעבר לזה, כשאתם מוציאים את השוקולד מהמקרר תנו לו לנוח מעט בטמפרטורת החדר לפני שתאכלו – כך שהוא יוכל לחזור לטמפרטורה בה הוא יהיה טעים לאכילה.
חוק נוסף הוא להרחיק את השוקולד מכל מקור אור שהוא: אור טבעי מהשמש, אור מלאכותי מהפלורסנט, אור מהפנס של טיול השטח שרציתם לצאת אליו (ומעולם לא יצאתם) – כל מקור אור יכול להזיק למרקם והטעם של השוקולד.
החוק האחרון הוא לאטום הכי טוב שאפשר, בניילון נצמד או שקית, ועל ידי כך לא לאפשר לחמצן לעשות את מה שהוא הכי טוב בו – לחמצן, מה שיגרום להתפתחות של טעמים לא טובים בשוקולד. למעשה הכי טוב לאחסן אותו בתוך ארון מוצל וקריר יחסית.
סוד מעניין – אם יש לכם בבית מקרר יינות - ראשית איזה כיף לכם! ושנית זה המקום האידיאלי לאחסון שוקולד מבחינת קור מתאים ולחות יחסית נמוכה.
לסיכום, האחסון המומלץ ביותר לשוקולד הוא בבטן. ואם בכל זאת אין לכם מקום בבטן, תשמרו על החוקים החשובים מהכתבה הזו – מקום אטום, בלי אור, ועדיף לא במקרר.